‎אני חושבת הרבה על הסיפור של ‎החג החמוד הזה. ‎וזה מצחיק לקרוא לחג ככה ‎כי הוא לא חבר שלי, ‎אבל מרגיש שזה בדיוק העניין שלו, ‎להיות ‎חבר, ‎וידיד. ‎הוא חג ידידותי: ‎חמוד וחביב ופשוט.‎החג הזה מזכיר ‎שלא צריך הפקות מפוצצות ‎בשביל לקיים את המצווה. ‎אפשר בפשוט ‎בקטן ‎לפנות חצי שעה ‎באמצע ‎בין לבין ‎כמיטב מסורת האמהות ‎להתאסף ‎ולהדליק לברך לשיר לנשנש. ‎והדלקת אור גדול.‎בית הלל אומר ‎שיום ראשון מדליק אחד, ‎מכאן ואילך מוסיף והולך ‎והוא מדבר על נרות חנוכה ‎אבל זה רלוונטי לכל תחום בחיינו. ‎את מבינה? צריך רק להתחיל, ‎לא צריך להתחיל בגדול.‎ופתאום זה התחבר לי לכל מיני שיחות ‎שיש לי אתכן לאחרונה ‎עם אמהות שיש להן איזו רעיון ‎איזה כוון למוצר ‎והן לא יודעות איפה או איך או למה או מתי להתחיל.‎ואני לא אחת שתגיד לכן ‎מה הסוד ‎ואיך להצליח כי בחיי שאין לי מושג ‎אני בעצמי לא יודעת את כללי המשחק הרשמיים.‎אבל החג הזה ‎לוחש לנו סוד גדול ופשוט: ‎תתחילי יקרה , ‎כמו ליטוף עדין ‎תדיליקי נר ‎יחד עם, ‎ולמרות ‎כל הרעשי רקע, החששות והפחדים והספקות ‎בדיוק כמו שמדליקים נרות בשעת ערב ‎השעה העמוסה ביותר ביום - עם כל הילדים ‎כל הבלגן של ערב ‎הוא הופך להיות חלק מההדלקת נרות. ‎תתפרי תתקשרי תירשמי ‎לא צריך ניסים - צריך רק צעד אחד קטן‎לפעמים מבחוץ הכל נראה מתוקתק ‎מלוטש ‎ופיין ‎שיש כבר אור גדול ‎ושהיא התחילה עם רעיון גדול וברנדינג טיי׳ט ותוכנית עיסקית ודוהרים קדימה בדיוק לפני הרשימה ‎וזה יכול לאיים עלינו ‎כאשר מסתכלים מלטה. ‎אבל בואי נפנים את הפרדיגמה של החג זה ‎ובואי נזכור שאפשר להתחיל בקטן. ‎ולגדול משם. ‎יש דרך לעשות והוא אפילו הכרחי. ‎אפשר לשלוח במעטפות מרופדות עם מיתוג שנראה כאילו הוא פרוייקט גמר של תיכוניסט. ‎( ראו ערך עליזהלה שנת 2021) ‎ואפשר לתפור גזרות שהן לא מושלמות ‎כי את תביני את זה רק אחר כך ‎(ראו ערך עליזהלה שנת 2016) ‎ואת תלמדי לתקן ולשפר ‎וזה ישאיר אותך בתנועה ‎דלוּקה ‎שזהו בעצם סוד החיים ‎כן? ‎להשאר באורות ‎מהבהבת ‎עם חיבור לקרקע ‎תהיי נר של עצמך ‎הולך ומוסיף ‎אור וחכמה ובינה ‎שיצור ‎אור גדול בעולם.

נגיד את זה קצר ולעניין שלא נאבד את הקשב שלך:••המגפוֹנים עולים לאתר היום בערב •• (ומה שבתמונה זאת לא הקולקציה המלאה ) והם אפילו ישתתפו במבצעי //בלאק פרידיי// ודיר בלאק אם את לא מתייגת פה חברות או משתפת את הפוסט הזה בסטורי כי אם אין לחגיגה הזו חשיפה חברים אני עלולה לחשב מסלול מחדש. מתחלקים באחריות פה, אה? . . ולכל שאר הדיטייזל החשובים לגבי מי מו מה מתי (בדיוק) בואו לסטורי.

היום קניתי צנצנת דבש בשבעים וחמש שקל שהזכיר לי שאני מתגעגעת.ואני בכלל באתי למכולת בשביל לקנות חלב שקדים ואני גם הבטחתי לעצמי לפני שבוע שאני מפסיקה עם קניות מיותרות החודש ואני אפילו פתחתי קבוצת ווטסאפ עם ליאור (ואז הוצאתי אותו ממנה) בשביל לעקוב אחרי ההוצאות שלי החודש. ובינתיים אני לא מוצאת את הקבוצה אז זה כבר לא רלוונטי אבל העיקר הצהרת הכוונה .אני יצאתי מהמכולת עם שני קרטוני חלב שקדים וצנצנת דבש ב75 שקל ולא הבנתי למה קניתי משהו כל כך יקר עד שהבנתי שקניתי גם את הדבש וגם את הסיפורשל בעל המכולת שסיפר לי בצניעות שהדבש שלו ושהוא מכין אותו וחייכתי והמשכתי לחפש את החלב שקדים והוא בא אלי עם צנצנת פתוחה של הדבש שלו ואמר לי ׳ תריחי, רק תריחי את הריח הנפלא שלו׳ והרחתי וחייכתי. ושאלתי אותו איפה הוא מכין והוא הוציא את הטלפון והראה לי תמונות של הכוורות וסיפר לי על אבא שלו ועל הדבשוכל סיפור הזה היה סך הכל כמה שניות אבל מספיק בשביל לשמוע בין המילים את הסיפור שלו. וכבר רציתי את הסיפור של הדבש הזה.והבנתי שאנשים מחפשים סיפורים. אני מחפשת סיפורים כי סיפורים זה חיבורים ביננווהסיפור שלי הוא שאני (קצת) מתגעגעת לחיי המושב. ומאז שעזבנו את אמירים יש בי מקום (טוב, לא כזה) עמוק בפנים שמחפש את המפגשים הבנאליים והיומיומיים האלו בכל מקום.אני מרגישה בעיר ואני מחפשת את הקרבה לפצות על הניכוּר, אני מחפשת את האינטימיות החולפת הזאתאת הרגעים המתוקים שנרשמים פנימה בין לבין. שגורמים לי לעצור ולחייך רגע, להיות נוכח רגע לפני שאני ממשיכה במרוץ של האמהוּת.אז קניתי את הדבש ובדיעבד הבנתי שאני קניתי את הסיפור שמאחורי הדבש וקניתי את האינטאקציה שנוצרה מהסיפור שמאחורי הדבש. וקניתי רגע של נוסטלגיה לחיבורים אקראיים ואמיתיים וקניתי את ההבנה הויסרלית שכל חומר ליטרלי מגלם בתוכו עולם שלם של סיפורים של אנשים וסיפורים בין אנשים והחומר הזה הוא החומר שממנו מורכב ומקיים את העולם שלנו. . . וכל הסיפור הזה וההבנה של כוחו של הסיפור התגלגל לי ללב בזכות סיפורים ותיוגים של @projectcreatures & @yairagmon#whatif_oo

WINNER •@shanikovatch •🍂מכינות אתכן לחורף הישראלי עם פעילות מהממת וחורפית במיוחד! 🍂רוצות לחגוג יחד איתכן, לכבוד הגשם וההתכרבלות בבית, עם המותגים הכי חמימים שיש, כדי להעביר את העונה המיוחדת הזו בכיף. זוכה אחת תתפנק במתנות בשווי 1250₪ למימוש בכל אחד מהעסקים המשתתפים.מה אתן צריכות לעשות כדי להשתתף? הכי פשוט. 🍁עקבו אחרי החשבונות המתוייגים למטה 🍁עשו לייק לפוסט הזה, וכתבו לנו בתגובה שאתן משתתפות 🍁שתפו את הפוסט בסטורי ותייגו אותי כדי שאראה (חשבונות פרטיים- שלחו לי צילום מסך)✨כדי להגדיל את הסיכוי שלכן לזכות, תייגו חברות שחורף זו לגמרי העונה שלהן!במה תזכה הזוכה המאושרת אתן שואלות? 250₪ למימוש בכל אחד מהמותגים הבאים! @roogarugs @alizalehbabyshoes @studio.stav.illustration @projectcreatures @valandjouמה תמצאו אצלנו? דברים שווים ומיוחדים במיוחד: - שטיחי שעם מטריפים - נעלי טרום הליכה לילדים - צעצועי עץ למשחק דימיון - בובות געגוע שאין כמותן - מוצרי בוטיק לילדים🎉על הזוכה נכריז ביום שבת ה- 20/11 בשעה 21:00*זמני ואופן המשלוח יתבצעו בהתאם לכל מותג *השתתפות בפעילות מותנית בביצוע כל השלבים *פעילות זו אינה מקושרת/ממומנת ע״י אינסטגרם בשום אופן והינה פרטית. ט.ל.חבהצלחה✨

‎- רַכּוּת - ‎כי רכות היא לא רק תחושה פיזית.‎רכות ‎היא גם ‎תנועה פנימית - ‎היא הדרך שבה מתייחסים לעצמנו, ‎מסתכלים על עולמנו, ‎מתנהגים עם האחר שבסביבתנו. ‎למפגש עם החומר יש גם השפעה פנימית. ‎ולכן דווקא בשנים הראשונות כל כך חשוב לבחור בהכי רך, הכי נעים עבור ילדנו, ‎כל עוד שזה בידנו.‎כי התחושות הפיזיות שמעניקים לתינוק בתחילת דרכו, בבואו לעולם ‎מתקשרות לו את היחס לסביבתו, ‎וממשיגות את עולמו עבורו ‎אז תעטפו אותו רק ברַכּוּת ‎שבעזרת השם ‎נהיה אנשים וחברה ועולם ‎רך יותר וגמיש יותר.

זה לא רק הוראה פרקטית או גימיק שיווקי שאפשר לרשום על הצד השני של כרטיס ביקור בשורה שמסביר איך מטפלים בנעליים.הנעליים אצלנו כביסות כי זה מהותי לנו ולילדים וגם לקשר ביננו.זה אומר שאפשר להתלכלך ואפשר להתנקות. זה אומר שאפשר לראות לכלוך ואפשר גם לגעת בו בלי להיבהל .וזו לא אמירה בנאלית. זו נקודה עמוקה, גם עבורנו וגם עבור ילדנו. ועם השנים אני מבינה כמה משמעות יש ליכולת לתמרן בין שני המקומות האלו. כשהפכתי לאמא לפני שמונה שנים עם שתי בנות איתי בבית ועיזים וגדיים בחצר ויצירות וחיוכים וטיולים כל היום היה לי פשוט - המקום הזה של לכלוך. כי הייתי בעיקר שם. אבל עם השנים, גדלתי וגדלנו והשתננו והגרעין הזה נשאר ותמצאו אותי בכיף אחרי הצהריים בארגז חול פלוס אדמה או בקמפינג באוהל בקיץ אבל בהחלט יש מגמה ברורה מובהקת וחדה של חיפוש אחרי הדרך היותר מסודרת יותר נקייה יותר נוחה כמה שיותר נוח ויעיל.וזה גבול שאני מרגישה שאני צריכה להיות מודעת אליו. שאני צריכה לזכור שאפשר לנוע בין שתי הקצוות האלו כי מבחינתי היחס ללכלוך בחוץ הוא רק שיקוף של מצב פנימיזו עבודה פנימית להחזיק את האמונה שאפשר לראות את הלכלוך, כלומר את הקשיים, האתגרים, החולשות בנו, בחיים, באחרים, בילדים שלנו ולא להיבהל.זה לתת לילדים שלנו להתלכלך ולגלות את העולם ואת החומרים שהוא מורכב ממנו מרקמים שונים של אבנים וחול ודשא ואבנים ואדמה וחול עם דשא ומים. ואפשר לדעת שאפשר להתנקות אחר כך. להיאסף. כמה חשוב זה לדעת להיאסף, לדעת שיש מי שרואה אותך מבטה של אמא שרואה אותך מתלכלך ומבטיחה לך שאפשר יהיה גם אחר כך להתנקות ולהתחיל מחדש.ילדים מזכירים לנו את המקומות הפחות נקיים, בנו גם במובן המטאפורי וגם במובן הפיזי.ואנחנו צריכים ללמד את הילדים אבל גם את עצמנו אולי בעצם קודם את עצמנו ואז את ילדנו שאפשר להביט ללכלוך בעיניים ואפשר ללוש ולחוש אותו בידיים אפשר לסנן אותו עם מסננת חול ולערבב אדמה וחצץ ומים לבליל סמיך ורטוב — את כל הקשיים והאתגרים והחולשות שלנו, צריך לגעת בהם לעבור דרך החומר עצמו בשביל להתנקות מהם ולצאת אנשים טובים ונקיים יותר. פנימה וגם החוצה. . . 🤳: @talyahofland על הפריים היפה הזה . . . .#convolvulaceae_ii